|
שאלת הסיפוח, שנחתמה גם במסגרת ממשלת האחדות, מעוררת מחלוקות בימין ובשמאל.
יש קונצנזוס בציבור היהודי – כי גושי ההתיישבות הגדולים, בקעת ירדן וכמה נקודות בטחוניות אסטרטגיות, חייבות להשאר בידי ישראל, למען בטחונה.
"תכנית אלון" – משופרת מותאמת לרוח הזמן, היא הפתרון הטוב ביותר כדי ליצור אחידות בין הגושים.
בימין יש החוששים מהשם מדינה פלסטינית. תרגעו הערבים לא יסכימו.
בשמאל – מפגינים עם דגלי פלסטין ואש"ף, כל מילה מיותרת.
למאמר המלא...
|
|
הסכם מרצון – לא יהיה בדור הזה.
הפרטנר הקיים – לא קיים ולא מקיים.
העולם הצבוע – נגוע באינטרסים.
המעצמות רוצות לראות את עצמותנו היבשות.
קום ביבי וקבע גבולות בטוחים חדשים.
מהלך חד צדדי – מדיני, בטחוני – הכרח השעה.
למאמר המלא...
|
|
אחרי הניצחון המוחץ של הליכוד, מתגייס העולם הנאור והצבוע, לשלב ב' בלחצים על ישראל ומנסה להכריח את נתניהו להתחייב למדינה פלסטינית.
אין בעיה לדעתי להתחייב למדינה פלסטינית בקווי המתאר של נאום בר-אילן.
יש בעיה לדעתי בכך שאבו-מאזן, בגיבוי ארצות ערב הקיצוניות, כולל המדינות המתונות כביכול, לא מוכן לקבל את גבולות הביטחון של תכנית הממשלה.
ארה"ב והקהילה האירופית נופלים שוב ושוב למלכודת של עצמם, בחוסר הבנה של מנטליות המזרח התיכון, מול צרכי הביטחון החיוניים של ישראל.
למאמר המלא...
|
|
אבו-מאזן קיבל גיבוי ורוח גבית, מהכנס של מדינות ערב בקטאר, לפיו לא יכירו לעולם בישראל כמדינת העם היהודי.
מאידך התנאי של אבו-מאזן – להמשך הדיונים המשותפים, הקפאת הבנייה ושחרור האסירים הכבדים, גם אזרחי ישראל וגם את ברגותי ומרעיו.
נתניהו לעומתו – מצהיר ומצהיר שלא יוותר על הביטחון, שלא יירתע – אבל למעשה לא מספיק אמיץ לומר: עד כאן ולעשות צעד חד-צדדי ומהותי.
למאמר המלא...
|